לשלב את סוריה במעגל ההידברות
מאת: צבי גיל
סוריה היא מדינת מפתח לא רק במובן הטקטי אלא בעיקר האיסטראטגי.
מספר הפרשנים שהופיעו ברשתות הרדיו והטלוויזיה בנושא הלבנוני, הוא דומני נופל רק ממספר הפצצות שצהל הנחית על לבנון ומספר הקטיושות שחיזבאללה המטיר על ישראל.רוב הפרשנים
התייחסו, ובצדק, לתפקיד השלילי שממלאת סוריה במערכה הנוכחית,בהיותה החוליה שמקשרת בין איראן לבין החיזבאללה,פוליטית,צבאית ולוגיסטית.אולם רק מעטים מביניהם התייחסו אל סוריה כאל גורם שעשוי למלא תפקיד חשוב לא רק בהרחקת הטרור החיזבאלי מגבול ישראל, אלא
במעגל האסטרטגי הרחב יותר. זאת כאשר מדינה זאת, שמבודדת בעולם הרחב בכלל ובעולם הערבי בפרט, תשתלב בתהליך השלום.ישראל תהיה אז מוקפת בגבולות בטוחים,ואיראן תאבד אחיזה בחלק זה של האזור- הישג אסטארטגי מן המעלה הראשונה.
בימים האחרונים הגיעו איתותים חוזרים ונשנים מדמשק כי סוריה מוכנה לא רק לקחת חלק בהרגעת החזית הלבנונית אלא להשתלב בתהליך השלום באזורנו.זאת יחד עם אזהרה לבל ניפגע בגבולה.אין זה משנה אם זה נבע מן המקל שתומכיה חשו בו בלבנון ובהעדר כל גזר.דבר אחד ברור, הייתי אומר אקסיומאטי, בלי שלום עם סוריה לא יהיה שלום מוחלט באזור,וסוריה כפי שלמדנו,יכולה לא רק להועיל אלא מאוד להזיק,בכל המובנים.
סוריה אמנם נחשבת כחלק מציר הרשע שעליו הכריז הנשיא בוש,ונוח לאמריקה שישראל תכה בלקוחות של דמשק בלבנון מאשר היא תכה במישרין בסוריה.אך לקח אחד היא למדה ממלחמת עיראק.הווה זהיר מאוד בחיסול קן צרעות. היא חיסלה את סאדאם,והקימה על עצמה קואליציה של אויבים שמקיזים את דמה,ביניהם הרוב השיעי בעיראק שיש לו זיקה חזקה לאיראן המסוכנת ביותר. היא חזרה בדיוק על המשגה של ישראל שהכניעה את אש"ף בלבנון ובכך נוצרה החממה של החיזבאללה.
בסוריה,בדומה לעיראק של סאדאם(שבה שלט מיעוט סוני) שולט מיעוט עלאווי, שהוא %16 מכלל אוכלוסייה המונה 17 מיליון, כאשר הרוב הוא לא שיעי אלא סוני,74% ומיעוט גדול- כ 10% -הם כורדים.כל זעזוע של השלטון יביא ללא כל צל של ספק,לרעידה פוליטית בסוריה.זאת הסיבה שממשלת ארה"ב,ואנו בעקבותיה,או להיפך, הורידו מעל סדר היום את חיסולו,הפוליטי, של אסאד.
שלום בין ישראל לסוריה יהווה מהפך אזורי ובינלאומי, איראן תהיה מבודדת לחלוטין,ועשויה אז להגמיש את עמדתה בנושא הגרעין.את המחיר נשלם אנו,כשם שאנו ולא אמריקה משלמים את מחיר הקטיושות של החיזבאללה ואת תוצאות הציר- טהראן-דמשק- חיזבאללה.אך לא נשלם אותו בדמים, אלא בשטח שכבשנו, שחוקית אמנם נספח למדינה,אבל הוא שטח סורי אליבא דעלמא כולה.והיה אם דמשק תראה לנכון לעשות תפנית פוליטית בכוון אל המערב, כי אז נמצא את עצמנו לא רק מול אירופה אלא גם מול ארה"ב,שכן גם ושינגטון יש לה עניין רב, בהפניית עורף של דמשק כלפי טהראן.ואני מאמין שהיום אפשר להגיע לפשרה סבירה שחוף הכנרת המזרחי יהיה
דה- פאקטו שלנו.הסכם עם סוריה ישליך על הסכם עם הפלשתינאים,לטובתנו.
אני משוכנע שאילו בן גוריון היה מנהיג את המדינה הרי למרות שהוא קבע בשעתו שיש להחזיר את כל השטחים מלבד הגולן, לאור הנסיבות הוא היה משנה את דעתו. האם ההנהגה הנוכחית של המדינה תהיה מוכנה לצעד הנועז מכולם.אולי.אולי כאשר ישרור שקט בלבנון,יחד עם נושא ההתכנסות ישוב הנושא של שלום עם סוריה על סדר היום של המדינה והעם.פשוט אין מנוס אם מתבוננים לעבר האופק הרחב.
צבי גיל הוא עיתונאי וסופר. מילא תפקידים בכירים ברדיו ובטלוויזיה במסגרת רשות השידור. הוא עוסק בפרוייקטים שנוגעים לתקומה של ניצולי השואה והתפקיד שהם מילאו בהקמת המדינה ובביסוסה.
